גזר דין בתיק ת"פ 21327-03-11

כתב האישום:

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בו יוחסה לו עבירה של סחר בסם מסוכן  - עבירה על סעיפים 13 + 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 13.4.10, במושב עולש, מכר הנאשם לאחר סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 96.47  גרם נטו, או בכמות גדולה יותר שאינה ידועה למאשימה, בתמורה ל- 1600ש"ח.

תסקירי שירות המבחן:

במסגרת הסדר הטעון שגובש, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. במהלך השנה האחרונה הוגשו בעניינו שני תסקירים, בהם מפורטים תולדותיו ומאפייניו של הנאשם. מהתסקירים עולה כי מדובר באדם כבן 29, רווק, אשר אין לחובתו הרשעות קודמות או רישומים פליליים נוספים כלשהם. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, שירת בצבא שירות מלא כחובש קרבי, ונמנה על בני משפחה נורמטיבית, חמה ותומכת. כיום לומד הנאשם לימודים אקדמיים במכללה, והוא סטודנט שנה ד' במחלקה לחשבונאות, כשבכוונתו להשתלב בהתמחות במשרד רואה חשבון ולעסוק בעתיד בתחום זה. על רקע זה ביטא הנאשם חשש כבד מהשלכותיה האפשריות של הרשעתו בדין על עתידו המקצועי.

באשר לעבירה בה הורשע, שלל הנאשם את הטענה כי סחר בסם למטרות רווח וטען כי פעל ממניעים חבריים. הנאשם הבין את חומרת המעשים וביטא בושה ואכזבה קשה מהתנהגותו, אך התקשה להסביר המניעים שעמדו בבסיס מעשיו. מכל מקום הדגיש הנאשם את חריגות המעשה למהלך חייו וציין כי בהשפעתו המרתיעה של ההליך המשפטי הפסיק את השימוש בסם. בדיקות שתן שמסר היו אכן נקיות משרידי סם.   

שירות המבחן התרשם מאדם בעל יכולות תפקוד טובות, המבטא שאיפות תקינות לעתידו. כמו כן מתקבל הרושם כי המפגש עם ההליך המשטרתי והמשפטי היווה עבורו אלמנט מרתיע ומציב גבול. שירות המבחן סבור כי הנאשם אינו סובל מהתמכרות לסמים, ועל כן לא נדרשת כל התערבות טיפולית בתחום זה. בסופו של יום, ממליץ שירות המבחן לבטל את הרשעת הנאשם ולחייבו בביצוע של"צ בהיקף של 250 שעות, וזאת בשל היעדר מעורבות נוספת בפלילים, ההשפעה המרתיעה של ההליך המשפטי והרצון שלא להטביע על חיי הנאשם חותם של פליליות ולא לפגוע באפשרויות תעסוקתיות, בהתפתחותו המקצועית ובהשקעתו הלימודית בתחום החשבונאות.

טיעוני ב"כ הצדדים:

בטיעוניה התמציתיים עתרה המאשימה להטיל על הנאשם מאסר אותו יוכל לרצות בעבודות שירות. ב"כ המאשימה לא התעלמה מעברו הנקי של הנאשם, מנסיבותיו האישיות ומהתסקירים החיוביים שהוגשו בעניינו, אך ציינה כי לנוכח חומרת מעשיו של הנאשם, המלצת שירות המבחן אינה משקפת במידה מספקת את האינטרס הציבורי המחייב מתן מענה עונשי הולם. בעוד בנסיבות רגילות העונש הראוי לנאשם הנו מאסר מאחורי סורג ובריח, הרי שלנוכח אותן נסיבות אישיות והתנהגותו הנורמטיבית, סדרך כלל, של הנאשם, ניתן להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, אך בשום אופן לא ניתן להימנע מהרשעתו וענישתו, כפי שממליץ שירות המבחן.

מנגד עתרה ב"כ הנאשם לאימוץ המלצות התסקירים. הסנגורית המלומדת ביקשה שלא למצות את הדין עם הנאשם, והדגישה כי מדובר בבחור צעיר, שזוהי הסתבכותו היחידה בפלילים. הנאשם הודה מיד במיוחס לו, הביע חרטה והפיק את הלקחים הדרושים. מאז ביצוע העבירה חלפו למעלה משנתיים וכיום הנאשם אינו נוגע כלל בסמים. מטבע הדברים הקדישה ב"כ הנאשם חלק ניכר מטיעוניה לנזק שיגרם לנאשם הן בפן האישי והן בפן הכלכלי אם תעמוד ההרשעה על כנה, כאשר 4 שנות לימוד אינטנסיביות עלולות לרדת לטמיון, אם תמנע ממנו האפשרות לשמש כרואה חשבון בשל הרשעתו בדין.

לבסוף, שמעתי גם את דברי הנאשם עצמו, אשר שב וביטא את חרטתו על מעשיו, והדגיש את הבושה הרבה שהוא חש. הנאשם לא התכחש לחומרת המעשים ולהכרח לשאת בעונש, אך ביקש לאפשר לו להתקדם במסלול שהתווה לעצמו, ולא לפגוע בלימודיו ובעתידו המקצועי.

דיון והכרעה:

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולהמלצות שירות המבחן, אינני סבור כי מדובר במקרה  המצדיק נקיטה בהליך החריג של סיום ההליך ללא הרשעה. מבלי להקל ראש בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בתפקודו הנורמטיבי בדרך כלל ובחשש כי הרשעה תציב בפניו קשיים משמעותיים במימוש תוכניותיו העתידיות, הרי שנוכח חומרת המעשה שביצע, אין מנוס מהשארת ההרשעה על כנה וגזירת הדין בהתאם.

כידוע, הכלל הוא כי משנקבע שנאשם פלוני ביצע עבירה, מתחייבת הרשעתו בדין, אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, בהן מתקיימים שני תנאים מצטברים ולפיהם צפויה ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו ובעתידו של הנאשם ומנגד מאפשר סוג העבירה לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ראו לעניין זה פסק הדין המנחה בעניין כתב - ע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י, פ"ד נב(3) 337 (1997)). גם אם נצא מנקודת הנחה לפיה הרשעתו של הנאשם במקרה שלפני תביא לפגיעה בעתידו ואף תעכב או תמנע את השתלבותו באפיקים המקצועיים שבהם הוא רואה את עתידו, הרי שאופייה והיקפה של העבירה שביצע מחייבים מענה עונשי הולם ומרתיע ואינם מאפשרים נקיטה בצעד החריג של ביטול ההרשעה.

כידוע לכול, נוכח הפגיעה הקשה הכרוכה בשימוש בסמים, הן למשתמשים עצמם והן לחברה כולה, נקבעה מדיניות ענישה מחמירה כלפי כל אלה הנוטלים חלק בשרשרת הפצת הסם, ובראשם אלו הסוחרים בסם מתוך בצע כסף, אשר כוללת לרוב הטלת מאסר של ממש מאחורי סורג ובריח, לצד מרכיבי ענישה משלימים, כלכליים ואחרים. עוד נקבע לא פעם כי בעבירות מעין אלה משקלן של הנסיבות האישיות נמוך, ואין בהן כדי לאיין את ההכרח בהשתת ענישה מכבידה ומרתיעה.

כך למשל באו הדברים לידי ביטוי במסגרת רע"פ 545/09 פינגל נ' מ"י, (לא פורסם, 1.2.09), בו נדון עניינו של מי שהודה במכירת כ-5 גרם חשיש לסוכן סמוי בתמורה ל-100 ש"ח בלבד:

"בית-משפט זה ביטא לא אחת את שאט הנפש והחומרה, שבהן יש לראות את עבירות הסחר בסמים, המשחיתות כל חלקה טובה ופוגעות באופן אנוש באושיות החברה." (ראו ע"פ 10228/05 רובאעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2006); רע"פ 8357/08 אבו עיאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.2008)).

פועל יוצא של חומרה זו הוא רף הענישה הגבוה בעבירה כגון דא (ראו ע"פ 3759/03 תמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2004) (להלן: פרשת תמיר); ע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' אלנשמי (לא פורסם, 6.9.2006).  ומנגד, אף שכל מקרה ומקרה נבחן לגופו, כאשר בסחר בסמים עסקינן, נסיבות אישיות הינן שיקול שולי המתגמד ביחס לשיקולים לחומרא ( ע"פ 4381/05 אבו זקיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.7.2006).

(כל ההדגשות בפסקי הדין המצוטטים שלי - ח.ט.)

במסגרת רע"פ 1720/11 גליק נ' מ"י, (לא פורסם, 7.3.11), נדון אך לאחרונה עניינו של אדם, בן גילו של הנאשם שבפני, אשר אף הוא נעדר עבר פלילי, ואשר הורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות של סחר בסמים, שהיקפם הכולל דומה לזה שבעסקת הסחר היחידה שביצע הנאשם. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם על עונש המאסר מאחורי סורג ובריח שהוטל באותה פרשה, על אף הנסיבות האישיות הקשות, הרצון העז להשתקם והתסקיר החיובי של שירות המבחן, באומרו, בין היתר, את הדברים הבאים: